במאמר זה אני מתכוון לחדד את הצורך של הורים ואנשי חינוך להיות ערים ללקויות הלמידה , כבר מגיל צעיר מאד. הלקות היא אולי פגם ביכולת הלמידה של הילד ( וגם המבוגר ), אך אסור שהיא תהווה מכשול בהתקדמות של כל לומד. אין שום מניעה שיהיה נימנה על המצטיינים ביותר. ודי אם נציין את אלברט איינשטיין ונפוליאון בונפרט שמן הסתם לא נהנו משירותי מורה להוראה מתקנת. לקות למידה, על פי "מדריך לקויות למידה" של משרד החינוך ( שפ"י , השירות הפסיכולוגי ייעוצי ) , היא פגם שאיננו מוריד מרמת המשכל, או היכולת האינטלקטואלית. לקויות חמורות יותר, מצויות בתחום דיון אחר, וקשורות גם לתחום החינוך המיוחד.
מכיוון שלקויות למידה הן קשת רחבה של יותר מ 200 הפרעות שונות, די אם נאמר במשפט אחד : כולן, ללא יוצאות מן הכלל ניתנות לטיפול . הנזק שלהן ניתן לצמצום מרבי, ובאמצעות הטיפול, ניתן להחזיר את הילד אל מסלול הצלחה רגיל. על כן, המסר אל ההורים ואנשי החינוך , וגם אל מעצבי מדיניות החינוך , צריך להיות: למסד את מסלול האבחונים. ובעקבותיהם , את המסלולים הטיפוליים.
מחנכים ויועצות חינוכיות, מסוגלים לאתר לקויות למידה, לפחות ברמת הסיכון ללקות. כך גם ההורים. ובלבד שילמדו על בוריין את מסכת סוגי הלקויות. הלקות באה לביטוי אצל ילד הסובל ממנה בדרכים מאד מוכרות : קשיי קריאה, קשיי ריכוז בבית ובכתה, קשיי כתיבה ושרטוט. אי הבנת החומר, לפחות לטענת הילד , גם כשמדובר בחומר לימודי "טרוויאלי" , עלולה להעיד על לקות כלשהי. הלקות , כידוע, יכולה להתבטא יותר או רק בתחום אחד כמו מתמטיקה. לפעמים אורח דיבור של מורה מסוימת מחדד את סממן התגובה של ילד באותו שיעור.
התוצאות של קשת לקויות הלמידה, נראות מיד. תסכול והתנתקות ממה שמתרחש בכתה, מבלי לתת הסבר. צבירת פיגור בהישגי אוריינות , מדעים, מתמטיקה, אנגלית. תגובה חריפה של הילד לכעס ההורים עליו . בעיות משמעת רגילות וחמורות, שהן כולן תוצאה של אי הצלחה. התדרדרות אל מצבים נפשיים חמורים יותר , התבדלות מהחברה, נשירה מבית הספר. חלק מבעלי הלקויות פשוט לא יכולים לשאת את הצפיפות בכיתות, את המספר הלא הגיוני של המקצועות הנלמדים בעיקר מכתה ז' ואילך. הם לא יכולים ללמוד ולהתרכז בתנאי רעש, אפילו רחש של עבודת קבוצות למידה בכתה. הלקות הלא מטופלת רודפת אחר התלמיד לאן שיפנה. מתחילות בחינות המיצ"ב, ובעיקר הבגרות. אז כבר מאוחר, ועיקר המאבק של התלמיד והוריו הוא על "הקלות בבחינה" הקרויות התאמות. המאבק הזה הופך לסלע מחלוקת מול המערכת , שכן גם אם הושגו הקלות כאלה, לעיתים קרובות התלמיד והוריו לא מרוצים.
בעלי הלקויות יכולים להיות אמנים, חוקרים, ורופאים. אך הם עלולים לסיים את מסלול הלימודים בתסכול עמוק, עם תפקוד חברתי ירוד.
הדרך להתמודד עם תופעה זו היא שילוב ידיים : הורים מחנכים. אבחון דידקטי ( לפחות ) חייב להיערך על ידי גורם מוסמך, ומיידית עם ראיית הסימפטומים המוזכרים. לטעמי , ראוי שכל תלמיד ללא יוצא מן הכלל , יעבור אבחון מדי כמה שנים.
עם תוצאות האבחון, חייבים ההורים והמחנכים לראות מה הצעד הבא. לפעמים הוראה מתקנת ממוקדת של 20 או 30 שעות, מחזירה את הילד אל המסלול ממנו סטה. לפעמים נדרשת עוד ועוד תשומת לב מצד יועצת בית הספר והמורים, כולל שיחות תכופות עם ההורים. ולעיתים, הפיתרון הוא בדיקה נוספת של מערכות מתמחות כמו מתי"א ( מרכז תמיכה מטעם משרד החינוך ) , שירות פסיכולוגי, וגורמים מומלצים אחרים. כל הזנחה או דחייה בגיל 8 , תחמיר את התוצאות בגיל 14. ובמאבק הזה אין קיצורי דרך. והוא דורש גם השקעה כספית של ההורים, שכן החינוך הציבורי לא מסוגל לתת מענה שלם לבעיה.
במסלול הטיפול בתלמיד בעל הלקות, צריך לדעת כי בעיות לימודיות קוגנטיביות , מתערבבות עם בעיות רגשיות. אנשי מקצוע רבים טוענים להפרדה בין השתיים , אך הגישה הנכונה לדעתי היא האינטגרטיבית. כלומר, בעל לקות למידה צריך תמיכה לימודית ורגשית בעת ובעונה אחת. לעיתים התמיכה הרגשית מסתכמת בתשומת לב מובנית , שיטתית והדוקה. ולעיתים, בטיפול מקצועי על פי ההמלצות המקצועיות הניתנות.
במקביל, צריך להעתיק את העשייה והלמידה גם אל מחוזות בהם התלמיד פורח ומצליח על אף הלקות שלו. תחום האמנות הוא אחד הבולטים שבהם. הבלטת יכולת וורבלית, כשיכולת הקריאה והכתיבה הן המוחלשות, היא דרך נכונה.
בתי הספר , הרשויות ומשרד החינוך חייבים להפנים כי הבניית הטיפול בלקויות הלמידה איננה נופלת בחשיבותה מגיבוש תכניות לימודים או טיפול באחוז הזכאים לבגרות. בניית מערך אסטרטגי אחד , מתואם, בין הגופים הטיפוליים והמשאבים המושקעים , יקדם את התלמידים הללו. על פי שפע המחקרים בנושא אחוז בעלי הלקויות , כולל הקלות, נע בין % 15 לעד % 25 !!!!! כיום תחום זה איננו מתועל לעבודה משותפת ומסונכרנת. ברמה מערכתית , אין רצף אחד בין כל שלבי המאבק בלקויות, מהאיתור, דרך ההפניה, האבחון, הסקת המסקנות והטיפול. וצריך לחדד את נקודת המוצא: המידע. להורים. למחנכים וליועצות. יש מערך תומך פוטנציאלי כמו קופות החולים ומרכזי אבחונים. יש הגדרת זכאויות לבעלי לקות. ישנה ספרות מחקרית ענפה, ומוקדי מידע כמו אגודת " ניצן".
לקות למידה היא סוג של הפרעה. היא ניתנת לטיפול , ובלבד שכל מי שצריך, יפעל בזמן ובשיטתיות .
( נכתב במלאת 5 שנים להפעלת המאו"ר של חולון , מרכז אבחונים וטיפולים רשותי בעיר חולון. בשנים אלה אבחן המרכז כ 2500 תלמידים. כ 2000 השתתפו בקורסים של הוראה מתקנת. מרץ 2010 )
ראש מינהל החינוך בעיריית חולון ,
בעל תואר מוסמך בתקשורת , מאוניברסיטת קלארק , בוסטון ,
ותואר ראשון בהיסטוריה כללית ומדע המדינה , האוניברסיטה העברית .
מייסדם של בתי הספר התיכוניים "מור" מטרו ווסט ו"אביב" ברעננה .
מחבר ספרי לימוד בתורת האזרחות ,
בשליחות : שימש כשליח קהילתי בקהילה היהודית של סינסינטי , אוהיו - סיטי .
לשעבר , חבר מועצת העיר בכפר סבא .
